ברטנורא על משנה שבת ו׳:ג׳

3 בְּמַחַט נְקוּבָה. שֶׁתּוֹפְרִים בָּהּ, דְּלָאו תַּכְשִׁיט הוּא, וְחַיֶּבֶת חַטָּאת אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹצִיאָה אוֹתָהּ בְּמַלְבּוּשֶׁיהָ וְלֹא בְּיָדָהּ, שֶׁאֻמָּן שֶׁהוֹצִיא דֶּרֶךְ אֻמָּנוּתוֹ חַיָּב חַטָּאת:

4 בְּכוֹלְיָאר. כְּלִי שֶׁהָאִשָּׁה מְעַגֶּלֶת בְּרֹאשָׁהּ כְּמִין טַבַּעַת שֶׁמְּסַבֵּב הָרֹאשׁ, וְהוּא מַשְּׂאוֹי, לְפִי שֶׁאֵין רֹב הַנָּשִׁים יוֹצְאוֹת בּוֹ:

5 בְּכוֹבֶלֶת. קֶשֶׁר שֶׁל כֶּסֶף אוֹ שֶׁל זָהָב שֶׁקָּשׁוּר בְּתוֹכוֹ בֹּשֶׂם לְהַעֲבִיר רֵיחַ רַע שֶׁבָּאִשָּׁה:

6 שֶׁל פַּלְיָטוֹן. מֹר, שֶׁקּוֹרִין מוסק"ו:

7 וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. דְּסָבְרֵי תַּכְשִׁיטִין נִינְהוּ, וּלְכַתְּחִלָּה לֹא רַשָּׁאָה דִּלְמָא שָׁלְפָא וּמְחַוְיָא. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: